ידיד נפש: שיחה עם יוצרות הסרט ענת צוריה ושירה קלרה וינטר

24/9/2018

 

לרגל סרטן החדש "חוקרת" המשתתף השבוע בתחרות הישראלית בפסטיבל חיפה, שוחחנו עם היוצרות ענת יוטה צוריה ושירה

קלרה וינטר על עשיית סרטן זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים "ידיד נפש" אשר מועמד לפרסים רבים מטעם פורום היוצרים הדוקומנטריים.

ברכות גם למפיקה השותפה סיגל לנדסברג ולצלם דרור לבנדיגר על המועמדויות! סיגל הפיקה ודרור צילם גם את הסרט "חוקרת".

 

לפני כשנה, הוקרן הסרט בבכורה בפסטיבל הקולנוע ירושלים וזכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר. מאז הוקרן הסרט בפסטיבלים ומפגשים מול קהל בארץ ובחו"ל.

מה גיליתן על הסרט לאורך השנה הזאת בראייה לאחור?

 

מתוך  "חוקרת", צילום דרור לבנדיגר

 

ענת: מאיר בר הוא מעין גיבור אלטרנטיבי דוקומנטרי וזה מתבטא בין היתר, בסגנון המאופק היבש ולעיתים מתחכם שלו .כשהתחלנו לעבוד אתו הוא אמר שהוא לא רוצה לבכות והבטחנו לו שכך יהיה . אז למרות שהוא לא בכה , שמחנו לראות עד כמה הקהל הזדהה אתו ואיך הוא הפך לדמות שקהל גילה לא רק עניין בו ובסיפור המטלטל שעבר אלא גם עורר אמפטיה אישית  בארץ ובאירופה. בקולנוע עצמאי קשה לדעת איך יגיב הקהל לדמויות ייחודיות,  כי זה קולנוע שרוצה לאתגר את הנוסחאות השגרתיות . באופן אירוני דווקא בחלק מקרנות הקולנוע התיעודי,  התקשו להתייחס לדמות ולסגנון הקולנועי העצמאי וחשבו שהוא יהיה שנוי במחלוקת ודחו אותנו עד שכמעט לא קבלנו תמיכה כספית. לעומתם דווקא  גיא לביא (יס דוקו) קיבל בפתיחות מלאה את הדמות של מאיר ותמך בסרט העצמאי שיצרנו. אני חושבת ששווה לעורר דיון תרבותי על הנושא המתעתע הזה הנוגע גם לשאלה של מיהו הגיבור הדוקומנטרי הראוי לספר סיפור ?  ומדוע קולנוע עצמאי תיעודי השנוי במחלוקת ופועל בפריפריה מתקשה כיום לקבל כסף בקרנות .

 

שנוי במחלוקת זה דווקא מאד קולנועי. איך אתן יכולות לנסח את החשיבה של קרנות הקולנוע בפרספקטיבה על גיבור תיעודי?

 

ענת: נראה שכיום יש צפייה לפחות בחלק מהקרנות לסוג של פופולריות ויש מעט פתיחות לגיבורים שהם מעין .anti-casting , הציפייה שתהיה דמות ״שורפת מסך״!  

מוזר בעיני שיש גישה  שצריך to cast לתפקיד הנפגע, מן מישהו מאד כריזמטי שיוביל סיפור על פגיעה מינית כל כך אנושה,  במקום להבין שיש כוח עצום לדמות אוטנטית ומתעתעת .

לשמחתנו חבר השופטים  של פסטיבל הקולנוע בירושלים שכלל אנשי קולנוע מובילים בעולם חשב אחרת מהלקטורים ומנהלי התוכן בקרנות התיעודיות שאגב רובם גברים . וכך לא רק קבלנו את הפרס הראשון המכובד בתחרות התיעודית  אלא בדברי חמשת השופטים ,הם הדגישו את דמותו המרשימה של מאיר בר כגיבור הסרט .

 

שירה: יש מודות, אופנות ותפיסה שגויה של רב תרבותיות שקשורה בניתוק מהפריפריה ומקהילות דתיות . לדוגמא חלק מהתגובות של לקטורים מתל אביב בקרנות היו על כך שאנחנו בחרנו לייצג את החברה החרדית באופן שלילי . מבחינתם זה היה ייצוג שגוי של החברה החרדית  כולה. ודווקא אנחנו שגרות בירושלים קבלנו מחמאות  מחרדים שונים על כך שהסרט מאד אמין  והביקורת שהעלנו חשובה ואמיצה .

 

ענת: היה איזשהו סוג של יחס אפולוגטי בקרנות  כלפי החברה החרדית.  והעדר של הבנה ריאליסטית של החברה החרדית שנובע כמובן מהנתק מהעולם החרדי המורכב הזה.

 

שירה: יש איזה פער שאני נתקלת בו, בין קהל חלוני   שאומר לי "הסרט היה קשה לצפייה, כבד ומחניק. ואילו אנשים מהחברה החרדית או יוצאים בשאלה אומרים לי "אוי הסרט  היה עדין מידי, המצב במציאות, הרבה יותר נורא , הפדופיליה אצלנו זו מגפה" , אפילו השתמשו בדימוי של ״שואת ילדים״.  יש לי תחושה שאם אנחנו מציצים לתמונה שאנחנו לא מכירים אותה בכלל , מנותקים ממנה אז אולי זה נראה לנו נורא מפחיד וביקורתי .

 

אנחנו חיים בעידן משתנה ומאתגר של הפצה. בעולם אוטופי, איך הייתן מפיצות סרט תיעודי כמו "ידיד נפש"?

 

ענת: אני הייתי מתה לשים אותו כבר באינטרנט אבל אני צריכה לחכות ל- yes. אבל אם אתה שואל אותי לטווח ארוך – אינטרנט.

 

מאלו יצירות הושפעתן במהלך העשייה?

 

ענת: אני וגם שירה מאד מחוברות לקולנוע עולמי וספציפית עם ידיד נפש היו כמה סרטים שהתכתבנו איתם. קיארוסטאמי, מחמלבף ואחרים. "אודישן" של מחמלבף  הוא סרט מקסים שאני אוהבת מאוד אבל גם לקיארוסטאמי יש סרטים שמתייחסים לפירוק הזה של הגיבור ואיך שהוא נוגע-לא נוגע בסיפור שלו.

 

שירה: והנסיעות בסרטים של קיארוסטאמי.

 

ענת: הסרט הזה ספציפית מתייחס גם ל-act of killing שלוקח את הטורף, את הסדיסט, את הנבל ומתבונן בו. אצלנו זה מתבטא בתהליך השחזור, ובתהליך של האודישנים.


 

שירה: אני מזהה פער בין מה שקורה פה בקולנוע התיעודי ובין מה שקורה כאן בקולנוע העלילתי. הרבה פעמים בקולנוע תיעודי יש חיפוש של סיפור, ואם הסיפור הוא מעניין אז לכאורה לא נדרש מבע קולנועי.

 

יש מורכבות גדולה ביחסים בין יוצרים לאנשים שמשתתפים בסרט שלהם. מה העצה שלכן לניהול יחסים עם דמויות?

 

שירה: אני חושבת שאחד הדברים שמעניינים בסיפור הזה, שאנחנו כבני אדם כול הזמן  משתנים. משנה לשנה הכל נזיל. והיחסים תלויים בהתפתחות הקשר וזה ממש אינדיבידואליסטי. וצריך לקחת את זה בחשבון .

 

ענת: אני רוצה לספר על מאיר גיבור "ידיד נפש". בשונה מהנורמה בסרטים תיעודיים בדרך כלל, מאיר קיבל כסף. מאיר היה שותף. אנחנו התייעצנו איתו בכל סוגיה.

חלק מהעשייה של הסרט הייתה לכבד את התהליך שמאיר עובר כדמות פוסט טראומטית , לא להעיק עליו יותר מידי .

 

 מתוך "ידיד נפש", צילום דרור לבנדיגר

 

 

שירה: עשיתי עבודה רצינית לאורך האודישנים וגם אחריהם  להכיר את הדמויות השונות, להבין את הסיפור שלהם. חשבתי  שהסיפורים שלהם יהפכו לחלק חשוב בסרט .

 

ענת: העובדה שהקהל אהב את מאיר והוא קיבל הכרה חברתית על המעשה האמיץ שלו בסרט , היה בזה סוג של פיצוי על הלינץ' שהוא חטף מהקהילה שלו. מאיר , בן אדם מעונה שעבר ביזוי ונידוי. והחלק המרגש ביותר היה שלאחר שהסרט יצא, שלושת הילדים המקסימים שלו, הגיעו לבית ספר תיכון וקבלו הכרה חברתית על העשייה  של האבא שלהם . הם סיפרו לנו  "אבא שלנו הוא גיבור, הוא פורץ דרך, הוא חלוץ, זה היה שינוי בהכרה באבא שלהם  נפגע וקרבן וגם גיבור״

 

שירה: אגב המשאבים הרגשיים והזמן המושקע ביחסים עם דמויות אינו מתוקצב באמת בתקציב התיעודי.

 

ענת: אצלנו למשל הצילומים עצמם שהתקיימו במשך עשרה  ימים, הם כאין וכאפס לעומת ההשקעה בתחקיר, ביחסים עם הדמויות ובעבודה עם הצלם הנפלא דרור לבנדגר. יש המון ויזואליה בסרט הזה. והכל נעשה כתוצאה משיתוף פעולה בעבודה פנומנאלית של דרור כי אי אפשר לתאר את מה שהוא עשה והצליח לעשות בימי צילום מועטים. גם מבחינת דיבור של שפה ויזואלית וגם מבחינת היחסים והאנושיות של דרור, אפרופו עשייה של קולנוע דוקומנטרי, דרור התעניין במאיר ודאג לו לכל פרט, גם מעבר לצילומים. העבודה עם דרור – היתה חוויה אנושית וקולנועית.

 

הסרטים שלך ענת, כולל הסרט הזה שיצרתן יחד, מעוררים לפעולה, פוליטית וחברתית.

 

שירה: כשהסרט הוקרן בפסטיבל בקופנהגן שאלו אותי איך יכול להיות שתופעה כזו מתקיימת ואף אחד לא עושה כלום. היכן הפוליטיקאים? מי מגן על הילדים האלה? זו שאלה טובה אכן מי ? אנחנו רק יכולות לספר סיפור קולנועי שנוגע .


 

מהי חלוקת העבודה ביניכן כשתי יוצרות, אימא ובת ומה לקחתן איתכן מהעשייה של ידיד נפש?

 

שירה: כביכול יש חלוקה אבל קשה לי להבין היכן היא. זאת אומרת, הרבה פעמים יש לאמא איזה קו הוליסטי, מאד רחב, ואני קצת יותר ביצועיסטית, אבל זה מתערבב.

 

ענת: הסרט הנוכחי עוסק באלימות כלכלית כנגד ילדים והאימהות שלהם. יש תופעה של אבות רבים בישראל שלא משלמים מזונות ילדים ונוטשים את הילדים שלהם . אז לקחנו את הנתון הזה ובעצם בנינו סיפור הקשור בצעירה המתבוננת במצב הזה וחוקרת אותו. אף קרן לא רוצה לתת לנו כסף ושוב דווקא הטלוויזיה תומכת בנו. הפעם זה ערוץ שמונה . אין לי הסבר לעובדה שיצרנו סרטים משפיעים על החברה הישראלית שהובילו לשינוי ושוב ושוב מקבלות דחיות על סרטים חשובים על זכויות נשים וילדים. ההרגשה שלי שמדובר על הפניית עורף לפרייפריה, לנשים ולקולנוע עצמאי חתרני. יש ציפייה לעשייה נוסחתית, בלי כבוד לתהליכים יצירתיים תיעודיים שבעצם כוללים הרבה גילוי, הרבה המצאה, הרבה אלתור. ויש רתיעה וחוסר עניין בנושאים פמיניסטיים מוכחשים זה התחיל מטהורה הסרט הראשון שלי וממשיך עד היום עם , הסרט החתרני החדש שלנו .

 

שירה: היום בקרנות הקולנוע  יש צפייה לסרט תיעודי מרגש, הצפייה היא שבחמש דקות צריך לגרום לצופה לבכות. אני לא בטוחה שבסרטים שלי אני אגרום למישהו לבכות. אני לא חושבת שזו המטרה שלי...ואגב, יש כאלו שבוכים בסרט ידיד נפש , אבל ...זו לא היתה כוונתנו.

 

ענת: הסרטים שאנחנו עושות עד כה הם לא בדיוק סרטים הכי מרגשים, אבל הם כן סרטים שרוצים לעורר, להטריד לטעמנו יש מקום גם לסרטים כאלו בקולנוע התיעודי הישראלי.

 

 

Please reload

כל הזכויות שמורות לאיגוד יוצרי הקולנוע והטלוויזיה בירושלים 2017

ליצירת קשר: jlmfilmguild@gmail.com